החלטה בתיק ע"א 25638-07-11

1.         לפני בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערבון בגין הערעור דנא עקב "שינוי נסיבות"  שמקורו בהכרזת המבקש כחייב מוגבל באמצעים בהתאם לסעיף 69(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967.

2.         למען הסדר הטוב, אני רואה לציין כי הבקשה דנא הוגשה לאחר שביום 9.10.11 ניתנה כבר החלטה בבקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון בהליך דנא, בה דחיתי את הבקשה מהטעמים שפורטו שם ואליהם אתייחס בהמשך הדברים.

על החלטתי מיום 9.10.11 הגיש המבקש ערעור (ע"ר 43088-05-12) שנדחה על ידי כב' השופטת צפת ביום 18.7.12.

            המבקש לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור (רע"א 6231/12) על החלטת בית המשפט בע"ר 43088-05-12.

ביום  6.9.12 ניתנה החלטת בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין)  בה נדחתה בקשת רשות הערעור תוך שבית המשפט קבע , בין היתר, כי למבקש ניתן יומו בבית המשפט וכי אין מקום לפטור אותו מהפקדת ערבון - וכך ציין בית המשפט העליון:

" לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה...... ובמובהק אין הבקשה שלפנינו באה בכללן. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בגלגול חמישי ועניינו של המבקש נדון לפני ולפנים .......; הכיצד יכול המבקש לטעון במצב דברים זה כי לא ניתן לו יומו. המבקש נמנע מתשלום הוצאות שהוטלו עליו, ועתה מבקש הוא שיינתן בו אמון לפטרו מהפקדת ערבון, שכל תכליתו להבטיח הוצאות הצד שכנגד.  אין לאפשר זאת ". (ההדגשות אינן במקור -א.נ.ח)

3.         והנה עתה, לאחר ההליכים הרבים בהם נקט המבקש, ובחלוף כשנה מעת מתן החלטתי שלא לפטור את המבקש מהפקדת ערבות, הגיש בקשה נוספת לפטור אותו מהפקדת ערבון בגין נסיבות חדשות - הכרזה עליו כעל חייב מוגבל באמצעים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובות ובתשובות ראיתי לדחות גם הפעם את הבקשה.

המבקש אמנם הוכרז חייב מוגבל באמצעים ביום 9.8.12 (לאחר מתן החלטתי מיום 9.10.11 במסגרתה דחיתי את בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערבון בגין ההליך דנא) אלא שלא מצאתי בנסיבות חדשות אלה כדי לשנות החלטתי הנ"ל.

כפי שפרטתי בהחלטתי מיום 9.10.11 (ולא ראיתי לחזור על הדברים המנומקים בהחלטה הנ"ל שניתנה בתיק זה) ראיתי לדחות  את בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערבון משני טעמים:

האחד - שהמבקש נמנע מלשלם הוצאות משפט שנפסקו לטובת המשיבים במסגרת הליכים בין הצדדים.

השני - כי על פניו, ובלי לקבוע מסמרות בעניין, סיכויי הערעור נמוכים ואין כל הצדקה להמשיך ולהכביד על המשיבים בלי להבטיח את הוצאותיהם בעיקר לאחר שלא שילם את ההוצאות שחויב בהם.  

נימוקים אלה, יפים גם היום.

להבהיר, כי המבקש אף לא ראה לשלם הוצאות המשיבים במשך התקופה שחלפה מאז מתן החלטתי מיום 9.10.11 כפי שעולה מתשובתו, בה נטען כי: "אין המשיבים זקוקים מהותית להוצאות שנפסקו לטובתם".

וכן להדגיש כי גם בהחלטתי הקודמת ציינתי כי אין מצבו של המבקש מן המשופרים אך הדגש לדחיית הבקשה בעבר כמו גם עתה הוא על סיכויי הערעור והעובדה כי החייב לא שילם הוצאות שנפסקו נגדו.  

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

הגם שראוי היה לחייב את המבקש בתשלום הוצאות בגין ריבוי ההליכים בהם הוא נוקט - הליכים המצריכים תגובות המשיבים שמטבע הדברים כרוכות בהוצאות, הרי שלפנים משורת הדין, ולאור מהות ההליך איני מחייבת את המבקש בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.